האם אי פעם סגרת עסקה, חגגת נישואין (או יום נישואין), או סתם בילית עם חבר טוב, בלי לאכול משהו ביחד? כשאתה חושב על הבית, האם אתה לא נזכר באופן טבעי בארוחות הערב? ומה בקשר לאוכל עצמו? האם אתה יכול להיות יותר קרוב למשהו מאשר על ידי הכנסתו לגופך והפיכתו לחלק מדמך, לבשר מבשרך, לעצם מעצמותיך?

אמור לי מה, איך, איפה ועם מי אתה אוכל, ואומר לך מי אתה.

מספר הסברים הוצעו לדיני הכשרות. חלק מהם מצביעים על היתרונות הבריאותיים. אחרים מדגישים את האפקט המאחד שיש לדינים אלו על העם היהודי המפוזר ועל תפקידם כמגן נגד התבוללות. הרמב"ן, החכם הגדול ואיש הקבלה, מסביר שהעופות ורבים מן היונקים האסורים באכילה מן התורה הם חיות טרף, בעוד שהחיות המותרות באכילה אינן כאלה; אנו מצווים לא לאכול מבשרן של אותן חיות שהן מטבען אכזריות, כדי שלא נספוג לתוכנו את תכונותיהן.

אולם כנראה שהסיבה הבסיסית ביותר (עד כמה שניתן לייחס "סיבה" לציווי אלוקי) היא זו המוצגת על ידי התורה עצמה בפסוקים המסיימים את הפרק הדן בדינים אלו:

"להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תיאכל" (ויקרא יא, מז).

"להבדיל" – מילה זו מגדירה את ייחודיותו של האדם כיצור מוסרי, או במונחים של התורה – אדם קדוש.

כפי שחכמינו מציינים בפרושיהם על פסוק זה, ניתן 'להבדיל' רק בין שני דברים הדומים למראית עין. בין חתיכת בשר לבין פטריה רעילה גם פרה יכולה להבדיל. אך שומר הכשרות יבדיל בין חתיכת בשר בהמה שנשחטה על ידי שוחט מוסמך על-פי חוקיה הדקדקניים של ההלכה לבין חתיכת בשר מבהמה שנהרגה סתם בבית מטבחיים, למרות ששתי החתיכות זהות לחלוטין. שום מעבדה לא תגלה הבדלים פיזיים בין השניים, אך היהודי יקבל את החתיכה הראשונה וידחה את השנייה. ואם הוא יביא ללא יודעין את חתיכת הבשר הטריפה למטבח ביתו, הוא יכשיר את הסיר בליבון אש ויזרוק את כלי החרסינה שבהם הוגש הבשר.

לפעמים ברור לנו מהו דבר חיובי ומהו דבר שלילי. לפעמים אנו יכולים לחוש בהבדל וגם להבין אותו. אך אם בכך מסתכמת מוסריותנו, אנו די דומים לפרה הנמנעת מאכילת פטריה רעילה בשל תחושתה שהאכילה תזיק לה.

הרגע בו אנו מתחילים לנהל חיים מוסריים וקדושים הוא הרגע בו אנו מודים שיש 'כן' ויש 'לא' ואלו אמיתות מוחלטות. לעיתים קרובות ה'כן' הם דברים שאנו אוהבים וה'לא' הם דברים השנואים עלינו, אך לא בשל כך הם 'כן' ו'לא'. בדיוק להיפך: משום שדבר מסויים חיובי מבחינה מוסרית, עליי לאהוב אותו, ומשום שדבר אחר שלילי, עליי להתרחק ממנו.

כמובן, בדרך כלל כשהתורה מצווה עלינו לעשות דבר מסויים או להתרחק ממנו, היא מסבירה לנו את הטעמים לכך. אך חוקי הכשרות הם ההבדלה האולטמטיבית, שכן האוכל והנאכל נעשים דבר אחד.

אם אתה יודע לומר 'כן' ו'לא' כשמדובר בצלחת שלך, אז, ורק אז, תוכל לחיות חיים מוסריים.