כאשר בני ישראל קיפלו את אוהליהם כדי להמשיך במסעותיהם במדבר, היה משה נוהג להכריז: "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" (פרשת השבוע, במדבר י, לה).
אדריאנוס קיסר רומי היה שונא יהודים מושבע. פעם כאשר צעד עם פמלייתו וביקר את נתיניו, הוא הבחין ביהודי שהיה בין קהל אוהדיו. "מה, יהודי ארור מעליב את הוד מלכותי ומברכני לשלום בציבור? קחוהו מכאן וצלבו אותו!"
השמועה בדבר מעשהו העריץ של אדריאנוס פשטה עד מהרה בציבור, ובפעם הבאה שאדריאנוס ערך סיור, יהודי אחד שאיתרע מזלו והיה בסביבה התרחק מיד מן ההמון ולא אמר כל דברי ברכה, אלא השתופף לו בצד הדרך מתוך כניעה מוחלטת.
"מה, יהודי ארור מתעלם מהוד מעלתי בפומבי? – צלבו אותו!" זעק הקיסר.
כאשר יועצי הקיסר על חוסר העקביות של "הוד מלכותו", השיב להם אדריאנוס "לא אתם תלמדו אותי כיצד לטפל באויביי".
אבל האם היהודים באמת היו אויביו? האם עם פשוט עשוי היה להביא על עצמו שנאה כל כך תהומית? חשיבות רבה נודעת לעובדה שבפסוק שצוטט לעיל, משה לא קורא לבורא העולם להגן עלינו מפני אלו שעוינים אותנו, אלא "ויפוצו אויביך... משנאיך...", כלומר האויבים והשונאים שלך.
המאבק העתיק שבין היהודי לבין שונאי היהודים קיבל את השם "אנטישמיות" בשגגה. אני זוכר כמה מקומם היה, במהלך ביקורי במחנה ההשמדה דכאו, לראות במשרפות את הכתובת הענקית שמקדישה את האתר "למי שמת במאבק נגד הנאצים". אולי יד זיכרון זו עשויה להתאים ליריבים הפוליטיים של המשטר הנאצי אשר סבלו ומתו שם, אבל דודו של סבי, דודניי ואלפי קדושים מעונים אחרים לא מתו תוך כדי מאבק בדבר כלשהו. הם היו שמחים להמשיך ולנהל חיים פרטיים. לקרוא לכך בשם "מאבק" בין קורבן תמים לבין מוציא להורג זהו צורם ולא מתאים בדיוק כמו שהעובדה שמאמציה של חברה מתוקנת להגן על עצמה מפני פיגועי טירור מכונים "מעגל האלימות" מקוממת כל בר דעת.
מאבק זה אינו בין אויבינו לבינינו, אלא מתנגדיו של אלוקים תוקפים אותנו במאבקם נגד איכויות הצדק האלוקיות. שנאת יהודים טבועה כה עמוק בנפשם עד כי אין הסבר הגיוני או רציונאלי שעשוי להסביר את התופעה, מלבד לתאר אותה כמאבקו הנצחי של האדם הרשע כנגד האלוקות.
אם אין הם נאבקים בנו אלא באלוקים, אזי תגובתנו היחידה המתאימה היא לחיות כיהודים ולפעול כיהודים בלי קשר למידת הפרובוקציה שמופנית כלפינו. כאשר יתברר להם ששנאתם כלפינו נובעת מן הקשר המיוחד שלנו לאלוקים, אז תהיה זו אחריותו של אלוקים להגן על עצמו מפני יריביו ואויביו, להציל אותנו ולשחרר אותנו כך שנוכל למלא שוב את משימתנו ההיסטורית כנציגי האיכות האלוקית בעולם.
כתבה שמנסה לגעת בנקודה החשובה אך מפספסת, אם הם שונאים אותנו בגלל התנגדותם את אלוקים אז נשאלת השאלה המתבקשת הבאה- מי הוא אלוקים בשבילם? אם מבחינת היהודי המאמין אלוקים שברא את העולם וגם את הגויים הוא אותו אלוקים שבחר בחירה מיוחדת ואימץ לחיקו את העם היהודי אז אם כך אלוקים זה רואה את הגוי כנברא פחות מועדף, ואם זה כך אז אפשרי מאד שהגוי שמסתכל על בנו התינוק שואל את עצמו- איך זה שבני הוא הפחות מועדף לאל הבורא מאשר הבן התינוק של היהודי השכן? אז אם כך יכול להיות שאין לו בעייה אישית עם האל של היהודי, יכול להיות שיש לו בעייה עם היהודי עצמו... כלומר ההתבדלות הברורה של היהודי שמעוניין לחיות לצד הגוי אך באמונתו הרוחנית שם עצמו כקרוב ביותר לאל הוא הגורם לדחייה, בנוסף לכך יש את העניין של הברית החדשה שאומרת שהאל עזב את היהודים וזאת בכלל סיבה לאנטישמיות מצד מאמינים נוצרים ששמו זעמם על קהילות יהודיות ללא ביטחון פיזי בעולם היישן, אני באמת חושב שצריך להשתדל לבחון נושאים עמוקים שכאלו מפרספקטיבה מלאה, ולתת לאדם הסקרן חומר למחשבה ללא הטייה דתית ולא מנומקת כגון שהגוי הרשע דוחה את אלוקים.
הנוצרים מיחסים את ישו לאל שלהם מחולק ל 3, שהם עצמם לא יכולים להסביר, אבל מאז בואו של ישו, כל חוקי התורה בטלים, רק ישו הוא האלוהים, ורוב החוקים שלהם בדיוק ההפך לכשרות או למוסר שלנו,, בכוונה,
והירגילו אותם לא לשאול שאלות כי כך זו אמונתם,,, והשינאה שלהם אלינו מאחדת אותם, בילעדיה אין לדת שלהם שום בסיס,,,, ולא היתה מחזיקה כלל,