כשהזוגיות במשבר

אחרי שברא את האדם, החליט אלוקים שהגיע הזמן לברוא אישה, ולפני שעשה כן, ביטא את הדינמיקה של יחסיהם: "עזר כנגדו". תיאור זה הוא צמד הפכים קלאסי. "עזר" פירושו עזרה, ואילו "כנגדו" פירושו התנגדות

"אני לא יודע", הוא הודה. בהתחלה הכל היה בסדר, אבל אחר כך היא נעשתה עסוקה עם הילדים ואני – עם העבודה שלי. לא היה לנו זמן זה לזו"

היא משתפת את אמה בכל פרט מהנעשה בביתה, כל שיחה של משה-אמר-לי ואני-אמרתי-לו, מה הוא חושב על..., מה הם מתכננים, היכן בילו אתמול ומהן התוכניות למחר

אחרי כמה חודשים שהיא הולכת לפסיכולוג, לאשתי יש פתאום הרבה תלונות על נישואינו, שקודם לכן לא היו לה. השאלה שלי היא – האם הטיפול גורם לתלונות שלה?

מכתבך מתאר את הרגשות שעמם מתמודדים גברים רבים אחרי לידת ילדם הראשון. האינטימיות הייחודית ששררה בינך לבין אשתך השתנתה כעת באורח בלתי הפיך

אבל הם לא היו בדיוק מבריקים. על חלק היו עדיין פירורים ועל אחרים היו בועות סבון כי הוא לא רחץ אותם כמו שצריך. אז פשוט אמרתי, "מותק, בפעם הבאה בבקשה תשתמש במים החמים ובמברשת הקרצוף"

הם חדלו לספור מי אחראי למה ומי עשה מה מתי, כלומר, הם למדו לחשוב במונחים של לתת במקום לקבל, ולמדו להאמין ולסמוך על כך שהם יקבלו את מה שהם זקוקים לו

נישואים אינם עוסקים רק במה שאנו עצמנו מקבלים במערכת היחסים שלנו. נישואים נותנים לנו הזדמנות להעניק לאדם אחר ברמה עמוקה מאוד

טבעי ונורמלי שבני זוג יעברו תקופות מחזוריות של מרחק או אפילו ניתוק, שאחריהן יגיעו יותר אינטימיות וקירבה

נראה לנו, כי להודות בטעות הוא דבר כה קשה, כאילו יקרה דבר נורא בנוסף לעובדה שהודינו בהיותנו בני אנוש בעלי פגמים וחולשות

נשמע לי שאת ובעלך מתנהגים לפי דפוס מוכר ונפוץ, שבו את משחקת את תפקיד ה"אמא" והוא – את תפקיד "הילד העצלן"

קול רם ומודגש בחריפות יכול להעביר מסר של כעס, פניקה, היסטריה, התרגשות או חדווה נרגשת – תלוי בגובהו, במקצבו וכמובן, בתוכן

עמדתך כ"אוזן הקשבת" של שני נשים שלא מסתדרות זו עם זו אינו דבר בריא לא עבורך ולא עבורן

בין שנהיה מודעים לכך ובין שלא, התקשורת שלנו מושפעת מן הפרספקטיבה שלנו, כלומר מנקודת המבט שלנו

אולי היא נראית לך חזקה ומאיימת, אבל למען האמת סביר מאוד שהיא חווה אותך כחזקה ומאיימת

השאלה היא כיצד את יכולה לקחת את המרחב האישי לו את זקוקה בלי לגרום לבעלך לחוש דחוי

"האם אכן הצלחת לשנות אותה בעשר השנים החולפות?" שאלתי. "לא", הוא ענה, "למעשה המצב רק הלך ונהיה גרוע יותר"

נכון, זה לעיתים מפחיד להודות בכך שיש לנו צרכים, ולרבים מאיתנו יותר קל לתת מאשר לקבל

ציפיותיהם היו הפוכות זו מזו בתכלית: הוא ציפה שיעזבו אותו לנפשו מבחינה רגשית, ואילו היא ציפתה שתהיה מסוגלת לחלוק את חייה הרגשיים עם בן זוגה כל אימת שתהיה זקוקה לכך

כשאדם כועס או עצבני, הוא גורם לרגשות דומים בקרב הנמצאים סביבו. לפיכך אנו יכולים להבין שכאשר מישהו מדבר אלינו בכעס נגיב אליו בחזרה בכעס

אנו חוזרים תשושים מן העבודה ואז מתחילים להתווכח על שטויות כמו מי ישטוף כלים, מי יתלה את הכביסה ומי ישכיב את התינוק לישון

בעלי ואני חשים פתאום מבוכה ואי-נוחות זה במחיצת זו. אני מניחה שלא שמתי לב כמה משיחתנו היומיומית נסבה סביב הפרטים הטכניים של חיי ילדינו

צרכיו הרגשיים של בעלי מוגבלים, והוא מצפה שגם שלי יהיו כאלה. אני מעניקה ומבטאת יותר אהבה ממנו, אך אני גם יותר מסובכת ותובענית יותר

בני הזוג ניצבים בפני קונפליקט בין שתי נקודות מבט שונות שלא ניתן לפתרון. כל ניסיון להצדיק רגשות ולעודד קבלת נקודת מבטו של האחר מוביל – באופן אופייני – לשום מקום

קשה לך להתמודד עם הצורך למלא אחר דרישות עבודתך החדשה, ובעת ובעונה אחת לנסות לשמור על השקט בסיטואציה מתוחה מאוד

יש לו כמה תכונות קטנות אבל מרגיזות, שמקשות עלי מאוד לחיות אתו. אני מנסה להסתיר ממנו את רגשותיי האמיתיים כדי שלא לפגוע בו

יחה פשוטה ביותר – כמו מי היה צריך לקנות חלב או מי לוקח את הילדים לבית הספר – יכולה לעורר ויכוח. אינני מבינה מדוע לעתים קל כל כך לשוחח זה עם זה, ואילו בפעמים אחרות זה קשה כל כך

בימינו, עם אחוזי גירושין גבוהים בהרבה מדורות עברו, ישנם משפחות רבות המורכבות מאב או אם חורגים. יהודית קרבל ייעצה לזוג שכזה כיצד להצליח לנהל חיים משותפים לצד שמירה על גבולות

המסר העיקרי הוא: "אל תעשה." להרגיש כעס זה עניין אחד, אך בטרם נבטא אותו במלים או בפעולות, אנו חייבים לעבד את הכעס כדי שהארס שלו יתפוגג

לא כל האנשים מסוגלים ליצור ולקיים תקשורת בריאה. במקום זאת, הם יוזמים שיחות המבוססות על ציניות ועל מתקפות סמויות או גלויות, ונראה כי כל תגובה רק מגבירה את המתח

לאחרונה היו בינינו מריבות וצעקות שבסופן בכיתי בחדרי. אני עדיין אוהבת את בעלי ורוצה לשפר את יחסינו ואפילו הצעתי לו ללכת לייעוץ, אבל בעלי מסרב

לבעלי ולי יש דעות מאוד שונות בקשר לניהול הכספים. למרות שניסיתי להסביר לו את עמדתי פעמים רבות, הוא ממשיך לרכוש דברים מיותרים. אני מתחילה להתייאש

אבל אני לא רוצה להזכיר לו כל הזמן. האם זה לא נורמלי מצידי לרצות שאם התינוק צורח הוא ירים אותו? שאם הוא יוצא לקניות, הוא יקנה גם טיטולים?

בנישואין יש תקופות טובות אך גם תקופות רעות. לעתים תכופות, בן או בת הזוג הנפגעים מחכים שהצד השני ינקוט ביוזמה אך זה לא קורה...

במקרים כאלו ניתן לחוות תחושת דחיה

זוגות רבים נפלו בתוך המלכודת הזו. הם לא רבים או צועקים אחד על השני, פשוט אדישים. בזוגיות טכנית. יש דרך החוצה

קראתי את המאמר על הזוגיות הטכנית ומאוד הזדהיתי. אנחנו ממעטים לדבר, רק על דברים טכניים כמו ילדים... מה עושים?

מדוע אנחנו רבים, האם בכלל הוא/היא מתכוונים למה שהם אומרים, ובעיקר: איך מפסיקים?

בתור גבר, קצת כעסתי לקרוא ש"הבעל צריך לוותר". מה זה אומר? שהאישה יכולה לעשות מה שהיא רוצה והגבר תמיד צריך להיות רגיש ונחמד?

כשאנו בוחרים להתחתן, אנו בוחרים (בלי שנרצה דווקא…) גם את המשפחה של החתן או הכלה שבחרנו. מדי פעם אני מקבלת פניות מזוגות שמתארים כי זו בדיוק הבעיה שלהם

יש לי לפעמים מצבי רוח משתנים. זה קשה לי, אבל עוד יותר קשה לי שבעלי פשוט מתעלם ממני כשזה קורה. אני מרגישה שהוא מתקרב אלי רק כשאני נחמדה. כשאני עצבנית או מצוברחת, הוא הולך לפינה שלו ומתעלם

"כשאנחנו רבים זה יכול להיות מאוד מכוער" אמר לי בעל בכאב. "אנחנו מגיעים למקומות מאד קשים במריבות שלנו", סיפרה אישה אחרת. האם יש סיכוי "לריב" בצורה נעימה? האם אפשר לדבר על נושאים חלוקים מבלי להגיע לפיצוץ

בעלי מתייחס אלי אחרת לגמרי, (מכבד, מקשיב..) אבל בכל זאת כשיש ויכוח או מריבה, כשהוא קצת כועס או אומר מילים שדומות למילים של אביו, אני נלחצת שהוא מתחיל להיות כמו אבא שלו!

אי-אפשר לא לריב. מי שחושב שלא יפרצו מריבות בין בני הזוג, הוא משלה את עצמו. מצד שני, מריבה לא חייבת להיות משהו מכוער שיכניס אתכם לסחרור בלתי נגמר

אני מרגישה שבעלי לא יודע לדבר בכנות. הוא ממציא כל מיני תירוצים בשביל להשיג משהו שהוא רוצה. למשל במקום להגיד שהוא עייף הוא יגיד שכואבת לו הרגל...

את המשפט הזה אני שומעת פעמים רבות בסגנונות שונים. קשה לנו לדבר על כסף. ועוד יותר קשה לדבר על כסף בלי להתווכח, בלי לעקוץ ובלי לחפש אשמים. אלא פשוט לדבר על כסף. בנחת. באהבה. בהקשבה וברגישות הדדית

אחד מהנושאים הכי רגישים בחיי הנישואין... מה חושבת הכלה על החמות? ומה חושבת החמות על כלתה? כאן תוכלו למצוא הסברים מדוע זה קורה, ובעיקר מה אפשרות לעשות לשפר את המצב.

אשתי אוהבת לארח, (לפחות כך היא טוענת). לי לעומת זאת קשה מאוד כשאנחנו מארחים, וזה דווקא בגלל הלחץ שלה. כי כשיש אורחים חשוב לה לעשות "רושם" וזה מרגיז אותי

כל הזמן ממטירה עליי פקודות. מה עושים?

כמה פעמים ביקשתם סליחה אבל הוא או היא לא סלחו? כנראה שיש לכך סיבה טובה…

אם אתם לא יודעים איך לסלוח, יכול להיות שאתם מתמודדים עם בעיות שאינכם מודעים להן

קיבלתי המון שאלות של גברים ונשים מתוסכלים.

הוא כמובן מאשים אותי בבעיה וטוען שאני זו הביקורתית כלפיו, אך אני מרגישה שדווקא הוא זה שיוצר את האווירה השלילית בבית. הוא שלא יודע להעריך שום דבר, ויש לו רק תלונות והערות אלי

אני נשואה כחצי שנה, וממש לא כיף לי! בעלי ואני רבים יחסית הרבה, מתווכחים על דברים קטנים, ואני מרגישה שהוא לא מבין אותי