הורות

התרגלתי לתגובות כמו "רק שניים?" ו"את דתיה, לא? אין לך עוד?" אבל לתגובה כמו שלה מעולם לא ציפיתי. "עדיף לגדל כלבים ולא ילדים" היא אמרה באנחה

מדהים אותי שאת חשה ביגיעה, במונוטוניות ובהיעדר הגירוי האינטלקטואלי רק "מדי פעם". כל הכבוד לך!

בעודה ישנה מאוחר בבוקר, בלשתי ברחבי הבית וניחשתי את סודותיהם של הוריי משמות ספריהם ומן הצילומים בשחור-לבן של נעוריהם

מן הרגע שבו הורה מביא לעולם עולל זעיר, ההורה מתחיל לדאוג. "האם יש לו את כל האצבעות והבהונות?" "האם הוא נושם בסדר?" "למה הוא עושה את הקולות האלה?"

במהלך כמה השבועות האחרונים, כשלידת תינוקנו הלכה והתקרבה, יותר ויותר אנשים שאלו, "אתה רוצה בן או בת?" השבתי בקלישאה: "אה, זה לא משנה – העיקר שיהיה בריא

כשאני סוגרת את דלת ביתי, אין שם אף אמא אחרת. בשביל ילדיי, אני האמא היחידה בעולם כולו, האמא היחידה שהם יכירו אי פעם

הורה אחד עשוי להיות יותר אסרטיבי מטבעו, ואילו השני יותר נינוח. לאחד עשויה להיות יותר סבלנות מלאחר. לחילופין, יתכן שהם פשוט מחקים את סגנונות ההורות של הוריהם שלהם

"כנראה התחביבים שלו חשובים לו יותר מאשתו ומילדיו. זמן לשחק גולף ולצאת עם החברים שלו יש לו, אבל כמעט ואין לו זמן בשבילנו" אמרה אשתו

הרגשות משותפים לכולנו, הם תמיד נורמליים ותמיד ניתן להבינם – אם רק ננסה להבין אותם ולהתייחס אליהם. כעס, פחד, עצבות, תחושת בלבול ומבוכה

ישנו תרגיל טיפולי בו אדם שוכב על הגב ומדמיין לעצמו שהוא מת ושוכב מונח בתוך ארון, מוקף באנשים היקרים לו

הבת עמדה להתחתן ותכננה לעקור למרחק אלפי קילומטרים ממקום מגוריהם. הם הרגישו כאילו חייהם עומדים להגיע לקיצם

אני לא מבין", התלונן בפניי אב אחד, "מדוע בני בן ה-15 בכלל לא מדבר אתי ולא משתף אותי בדברים"

בתו וחתנו היו בחוץ-לארץ באותו זמן. "סבא", לחש באוזנו נכדו בן ה-30, "אנא אל תלך מאתנו, הוריי בדרכם הנה, הם רוצים לראות אותך"

פעמים זה מתחיל ממש על הבוקר. את קמה מן המיטה במצב-רוח רע (אחרי שישנת פחות מדי בלילה הקודם, ובנוסף לכך הקטנטנים התעוררו כמה פעמים והעירו אותך)

רחל ואני שוחחנו יום אחד, ותהינו – אולי הייתם מוכנים לשקול לתת לנו אחד מילדיכם שנוכל לגדלו בביתנו כאילו היה שלנו?

אנו כל הזמן עסוקים, נחפזים לבית הספר ובחזרה, למקום העבודה ובחזרה, בודקים את הפייסבוק שלנו מדי 10 דקות (במקרה הטוב!). אם נשאר זמן "מיותר" כלשהו, אנו מבלים אותו ברביצה מול מכשיר הטלוויזיה

אני עייף. אני לא רוצה יותר לדאוג לילדים שלי. אני לא רוצה יותר לסחוב את הבעיות שלהם, יש לי מספיק בעיות משלי. אני יודע שזה נשמע נורא

אילו הייתה ההורות משימה קלה, לא היינו זקוקים לקרוא ספרי הורות, להשתתף בהרצאות או לבקש עזרה ממומחים או מרבנים. הכל פשוט היה מסתדר מעצמו

הייתה זו האישה מהקהל, פולה שמה (שם בדוי). קבענו להיפגש אבל הפעם הפגישה התקיימה בחוף הים. הייתה זו בחירה של פולה. פולה אוהבת את הים, את המרחבים, את הרוח

התלונות הנפוצות כוללות, למשל: "אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, הם לא מבקרים אותי", או "מאז שהם התחתנו, הם לא מתקשרים אלי ולא מבלים אתי", או "הם לא מזמינים אותי למסיבות שלהם"

אני אדם שלעולם לא מסוגל לישון במטוס או במכונית. אני זקוקה לחושך מוחלט ושהכרית והמזרון שלי יהיו בדיוק כמו שאני אוהבת. כעת אני מוצאת את עצמי נרדמת בכל תנוחה, עם צוואר עקום וכתפיים משוכות מעלה

נעשיתי מבקר קבוע בחדר היולדות שבבית החולים המלכותי לנשים בסידני. אחרי הכל, עשרה מבין ארבעה-עשר ילדיי נולדו שם. אחת המיילדות אפילו הציעה שבית החולים היה צריך להעניק לאשתי חברות ב"מועדון הנוסע המתמיד"

מה קורה לילדים של הורים שהיו אלימים, מבועתים, מדוכאים או חיים בערפל של התמכרות כלשהי? "סגנון התקשורת" שלהם שונה לחלוטין. במקום להתמקד בפתרונות, סביר שהם יוצפו בתחושות כישלון, כעס וחרדה בכל פעם שמתרחש אירוע מלחיץ

במקום לראות את ילדינו ככלים ריקים הממתינים שימלאו אותם, ואותנו עצמנו – כמעיינות נובעים של ידע הממתינים בקוצר רוח למלא אותם (את ילדינו) בידיעות ובחוכמה, בואו נעמיד פנים לרגע, שלילדינו יש מידה שווה של ידע ושל ניסיון משל עצמם

"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" אנו שואלים את ילדינו. במקום לחנך אותם שעליהם לשאוף לדבר-מה בעתיד, אולי נחנך אותם שהם כבר משהו, משהו גדול

ישנם הורים שמרגישים שעליהם להעיר לילדיהם כל הזמן, אחרת הם לא יגדלו מחונכים! אך להיות הורה פירושו לצעוד בשביל הדק שבין אהבה לא מותנית ועיצוב אישיותו של הילד

אני מאמין שהאלוקים נטע בכל ילד את כל מה שהוא זקוק כדי להצליח בחייו; והתפקיד שלנו הוא רק להקשיב. לא שזה כל-כך פשוט

בכל פעם הייתה נעמי קמה עם סיוטים: אדם מפלצתי ניסה לקחת אותה. לא עזרה העובדה שהחדר שלה נמצא בקומה השניה ושהדלתות היו נעולות

או אולי "אני חושב שהיא נותנת להם לעשות מה שהם רוצים". אז איך מסבירים לו או לה שהם פשוט טועים?

משפחה ברוכת ילדים כשמה כן היא: משפחה מבורכת. אך היא מביאה עמה גם אתגרים מיוחדים. הנה שמונה דברים שאמהות למשפחות ברוכות ילדים צריכות לזכור

אם לא תמלאו את הבטריה, היא עלולה להתרוקן. חשוב לזהות תשישות ולדעת להגיב בהתאם: בהטענה מחדש

ושם בזרועותיי החזקתי יותר מאשר את התינוקת החדשה שלי. החזקתי גם בזיכרונות אודות חיים ברוך וכיצד הוא נכנס לעולם יפה זה לפני כמעט שמונה שנים

ואני כבר אימא בעצמי לארבעה ילדים...

התאריך של הבדיקה היה הראשון לספטמבר. באמת? בדיוק ביום הזה?

אנו שוב יוצאים לנסיעה. אני אורזת בובה יפהפיה, אבל יודעת שהיא לא מעוניינת בה - רק ב"תינוקת" המרופטת

הרב אלי וולף, שליח הרבי ואבא לילד 'מיוחד', התפלל במערת המכפלה ובקבר רחל, וחזר עם טור מרגש ומחזק מאד. הורים לילד לא רגיל צריכים להיות "גם וגם": גם לבנות את המשפחה ואת הביחד, וגם להקריב הכול בשביל הילד האחד והמיוחד.