| 1מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֜֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל: |
|
א |
| משלי.
כל דבריו דוגמות ומשלים משל התורה באשה טובה ומשל העובדי גלולים באשה זונה:
|
|
|
| 2לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֜הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה: |
|
ב |
| לדעת חכמה ומוסר.
המשלים האלו אמר להודיע לבריות (חכמה ומוסר) שיהיו עמלים בתורה שהיא חכמה ומוסר ובינה:
|
|
|
| 3לָקַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֜מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים: |
|
ג |
| צדק ומשפט ומשרים.
צדק, צדקה מממונו. ומשפט, לשפוט אמת. ומשרים, היא הפשרה דרך חלק ומישור שוה לזה ולזה:
|
|
|
| 4לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֜נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה: |
|
ד |
| לתת לפתאים ערמה.
משלים אלו אמר קהלת לקנות בהם הפתאים ערמה:
|
|
|
| לנער דעת.
וגם לנער המנוער מכל למוד שלא למד עדיין כלום:
|
|
|
| מזימה.
מחשבת עצה:
|
|
|
| 5יִשְׁמַ֣ע חָ֖כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֜נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה: |
|
ה |
| ישמע חכם.
המשלים הללו:
|
|
|
| ויוסף.
על חכמתו:
|
|
|
| לקח.
למוד:
|
|
|
| חכם.
זה בעל השמועה:
|
|
|
| ונבון.
מוסיף על ידיעת חכם שיודע להבין דבר מתוך דבר ומוסיף על שמועתו:
|
|
|
| 6לְהָבִ֣ין מָ֖שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֜כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם: |
|
ו |
| להבין משל ומליצה.
שיתנו לב להבין במקראות שני הדרכים המשל והמליצה שיבינו את מה המשיל למליצה ואף מן המליצה לא יסורו לבם שגם היא צריכים להבין כשאמר להצילך מאשה זרה ונכריה על הבלי מצרים נאמר הרי המשל ואף המליצה שהוציא משלו בלשון אשה הבן בה והזהר מאשה זרה (ס"א זונה):
|
|
|
| דברי חכמים וחידותם.
דורשי רשימות מקרא מלא וחסר רמז דמיון וחידה:
|
|
|
| 7יִרְאַ֣ת יְ֖הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֜מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ: |
|
ז |
| יראת ה' ראשית דעת.
ע"כ פי' לצורך מה עשה שלמה הספר הזה ועתה מתחיל הספר:
|
|
|
| יראת ה' ראשית דעת.
היא תרומת עיקר הדעת והיא תהיה לך הראשונה לדעת לפני חכמתך הקדם ליראה אם יוצרך (נ"א ליראה את יוצרך) והיא תתן בלבך לעשות בחכמה ובדעת כי האוילים אשר אינם יראים את ה' הם בוזים את החכמה ואת המוסר:
|
|
|
| 8שְׁמַ֣ע בְּ֖נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֜טּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ: |
|
ח |
| שמע בני מוסר אביך.
מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה:
|
|
|
| אמך.
אומתך כנסת ישראל כמו (יחזקאל י״ט:ב׳) מה אמך לביאה והם דברי סופרים שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה:
|
|
|
| 9כִּ֤י לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֜עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ: |
|
ט |
| לוית חן.
חבור של חן הם לראשך כלומר התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן וכענקים של עדי זהב יהיו:
|
|
|
| לגרגרותיך.
לצוארך ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות קורא הצואר בלשון רבים:
|
|
|
| 10בְּנִ֡י אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֜טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא: |
|
י |
| חטאים.
חוטאים:
|
|
|
| אל תבא.
אל תאבה להם:
|
|
|
| 11אִם־יֹאמְרוּ֘ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם: |
|
יא |
| נארבה לדם.
לשפוך דם:
|
|
|
| נצפנה.
ל' מארב:
|
|
|
| נצפנה לנקי חנם.
הכתוב אומר שצפינתם לנקי חנם הוא:
|
|
|
| 12נִבְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֜תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר: |
|
יב |
| נבלעם.
לנקיים כשהם חיים:
|
|
|
| כשאול.
הבולע כל גוף שלם:
|
|
|
| ותמימים.
אינו לשון צדיקים אלא מלשון שלמים נבלעם כשהם שלמים כאדם היורד בתוך הבור כשהוא שלם כלומר בעודם בעשרם נהרגם ונירש נכסיהם:
|
|
|
| 13כָּל־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל: |
|
יג |
| 14גּוֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֜חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ: |
|
יד |
| גורלך תפיל בתוכנו.
אם תרצה תחלוק או אם תרצה יהיה בשותפות:
|
|
|
| כיס אחד יהיה לכולנו.
ביחד:
|
|
|
| 15בְּנִ֗י אַל־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֜גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם: |
|
טו |
| 16כִּ֣י רַ֖גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֜ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ־דָּֽם: |
|
טז |
| לרע ירוצו.
לרעת עצמם הם רצים ואינם יודעים לתת לב לדבר:
|
|
|
| 17כִּֽי־חִ֖נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֜עֵינֵ֗י כָּל־בַּ֥עַל כָּנָֽף: |
|
יז |
| כי חנם מזורה הרשת.
כי העופות הרואות חטים וקטניות מזורים על הרשת חנם הוא בעיניהם שאינם מכירים על מה היא נזרת ויורדין בה ואוכלין:
|
|
|
| 18וְהֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֜צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם: |
|
יח |
| והם לדמם יארובו.
והציידים יארובו לדמם של עופות:
|
|
|
| 19כֵּ֗ן אָ֖רְחוֹת כָּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח: |
|
יט |
| כן ארחות כל בוצע בצע.
גוזל גזילה נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו וסופו:
|
|
|
| את נפש בעליו יקח.
נפש עצמו שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו:
|
|
|
| 20חָכְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֜רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ: |
|
כ |
| חכמות בחוץ תרונה.
הרי חכמותיה של תורה בחוצותיה תזעקנה להזהירכם לסור עליהם ומה הן חוצותיה בתי מדרשות:
|
|
|
| ברחובות.
במקום שמרחיבין אותה כך דרש רבי תנחומא:
|
|
|
| 21בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר: |
|
כא |
| בראש הומיות תקרא.
במקום שהיא נשמעת ונכרזת שם היא קוראת ואומרת ענין שלמטה עד מתי פתאים וגו':
|
|
|
| בפתחי שערים.
הם מקום ישיבת הזקנים:
|
|
|
| 22עַד־מָתַ֣י פְּתָיִם֘ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֖צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֜כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת: |
|
כב |
| פתים.
המתפתים ע"י מסיתים ומינים:
|
|
|
| תאהבו פתי.
הסתה שם דבר לפתיות כמו כלי קרי (שני סא"א) שפי:
|
|
|
| 23תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם: |
|
כג |
| 24יַ֣עַן קָ֖רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֜דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב: |
|
כד |
| נטיתי ידי.
לרמוז להם לסור אלי כאדם המרמז לחבירו בידו ונוטה ידו אליו לסור אליו:
|
|
|
| 25וַתִּפְרְע֥וּ כָל־עֲצָתִ֑י וְ֜תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם: |
|
כה |
| ותפרעו.
ותבטלו:
|
|
|
| כל עצתי.
שיעצתי לגדל אתכם בעולם:
|
|
|
| 26גַּם־אֲ֖נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֜לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם: |
|
כו |
| 27בְּבֹ֤א כְשׁוֹאָ֨ה (כתיב כשאוה) פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֖אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֜לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה: |
|
כז |
| כשואה.
כענן העולה פתאום:
|
|
|
| כסופה.
טורבילו"ן בלעז:
|
|
|
| יאתה.
יבא:
|
|
|
| 28אָ֣ז יִ֖קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֜שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי: |
|
כח |
| ישחרונני.
יבקשוני:
|
|
|
| 29תַּחַת כִּי־שָֹ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֜הוָֹ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ: |
|
כט |
| 30לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֜אֲצ֗וּ כָּל־תּוֹכַחְתִּֽי: |
|
ל |
| 31וְֽיֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ: |
|
לא |
| מפרי דרכם.
הפירות שאוכלים בחייהם בצרות המוצאות אותם והקרן שמורה להם בגיהנם:
|
|
|
| 32כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם: |
|
לב |
| משובת פתים.
את אשר לבם שובב:
|
|
|
| ושלות כסילים תאבדם.
לפי שרואים הרשעים שהם מצליחים נדבקים ברעתם ואינם חוזרין:
|
|
|
| 33וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֖י יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח וְ֜שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה: |
|
לג |
| ישכן בטח.
בעולם הזה:
|
|
|
| ושאנן.
לעולם הבא:
|
|
|
| מפחד רעה.
מדינה של גהינם:
|
|
|
| ושאנן.
ויהי שליו ושקט, ושאנן לשון עתיד לכן נקוד פתח:
|
|
|
